פסק-דין בתיק עת"מ 10306-12-09

במסגרת עתירה מנהלית זו מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי המשיבה מנועה מלנקוט הליכי גביה מנהליים כנגד העותרים בקשר לחוב, אשר לטענתה, לא שולם על ידם.

העובדות:

1.         העותרים הינם הבעלים של דירת מגורים ברחוב דוב הוז 2/32 בעיר לוד, הידועה גם כגוש 4026 חלקה 186 (להלן: " הנכס").

2.         לטענת העותרים הם נהגו לשלם באופן סדיר וקבוע את כל ההיטלים והמיסים השונים בגין הנכס ב- 10 השנים האחרונות.

            עוד טוענים העותרים כי המשיבה החליטה לנקוט נגדם בהליכי גביה מנהליים בגין חוב ישן, אשר קיומו לא היה ידוע להם טרם הליכי גביה אלה.

            העותרים מפנים לדרישת תשלום מיום 24.11.09 שנשלחה אליהם על סכום של 76,043.80 ש"ח (להלן : " החוב ").

העותרים חולקים על קיום החוב ולטענתם, אין הם חבים בתשלום כלשהו למשיבה.

העותרים פנו למשיבה בכתב ביום 21.7.09 וביום 10.11.09 .

מאחר והמשיבה לא ענתה לפניותיהם, הגישו העותרים עתירה מנהלית, היא העתירה נשוא פסק דין זה.

טענות העותרים :

3.         העותרים טוענים כי  החוב נשוא העתירה התיישן.

בירור שערכו העותרים במשרדי המשיבה, לאחר שנפתחו נגדם הליכי גביה מנהליים העלה, לטענתם, כי עסקינן בחוב מלפני 10 שנים.

עוד טוענים העותרים כי המשיבה איננה מצליחה לפרט את החוב תוך ייחוסו  לשנים מסוימות ולהבהיר עבור  אילו שנים בדיוק  הוא נדרש.

בשל התיישנות החוב המשיבה אינה רשאית, כך לטענת העותרים, לנקוט בהליכי גביה מנהליים לגבייתו.

4.         העותרים טוענים כי המשיבה מנועה מלנקוט בהליכי גביה מנהליים בגין החוב גם בשל כך ש"שתקה" בעניין החוב במשך שנים רבות, שקדמו לדרישתה לתשלום החוב.

5.         העותרים מוסיפים וטוענים כי גביית החוב באמצעות הליכי גבייה מנהליים, בנסיבות העניין, לוקה באי סבירות קיצונית.

6.         בתשובת העותרים לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים, טענו העותרים כי בשנת 2009 נערך בינם לבין המשיבה הסכם לפיו הם ישלמו את כלל חובם למשיבה, נכון ליום כריתת ההסכם, המגיע לסכום של 32,460 ש"ח ב-60 תשלומים שווים.

            לטענת העותרים, הובהר להם על ידי נציגי המשיבה כי הסדר התשלומים הנ"ל מסלק את כלל חובותיהם למשיבה. 

            העותרים מוסיפים ומציינים בהקשר זה כי הם מקיימים את כל התחייבויותיהם על פי ההסדר מיום כריתתו.